×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא תענית כ״ו.גמרא
;?!
אָ
אאֶלָּא עַל נֶפֶשׁ שְׂבֵעָה וְכָרֵס מְלֵאָה אִינִי וְהָא רַב פָּפָּא אִיקְּלַע לְבֵי כְּנִישְׁתָּא דַּאֲבִי גוֹבָר וּגְזַר תַּעֲנִית וְיָרְדוּ לָהֶם גְּשָׁמִים עַד חֲצוֹת ואמר הלל וְאַחַר כָּךְ אִכְלוּ וּשְׁתוּ שָׁאנֵי בְּנֵי מָחוֹזָא דִּשְׁכִיחִי בְּהוּ שִׁכְרוּת.:
הדרן עלך סדר תעניות אלו
פרק ד – בשלשה פרקים
מתני׳מַתְנִיתִין: בִּשְׁלֹשָׁה פְּרָקִים בְּשָׁנָה כֹּהֲנִים נוֹשְׂאִין אֶת כַּפֵּיהֶן אַרְבַּע פְּעָמִים בַּיּוֹם בַּשַּׁחֲרִית בַּמּוּסָף בַּמִּנְחָה וּבִנְעִילַת שְׁעָרִים בְּתַעֲנִיּוֹת וּבְמַעֲמָדוֹת וּבְיוֹם הַכִּפּוּרִים. אֵלּוּ הֵן מַעֲמָדוֹת לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר {במדבר כ״ח:ב׳} צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת קׇרְבָּנִי לַחְמִי בוְכִי הֵיאַךְ קׇרְבָּנוֹ שֶׁל אָדָם קָרֵב וְהוּא אֵינוֹ עוֹמֵד עַל גַּבָּיו. הִתְקִינוּ נְבִיאִים הָרִאשׁוֹנִים עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִשְׁמָרוֹת עַל כָּל מִשְׁמָר וּמִשְׁמָר הָיָה מַעֲמָד בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁל כֹּהֲנִים שֶׁל לְוִיִּם וְשֶׁל יִשְׂרְאֵלִים. גהִגִּיעַ זְמַן הַמִּשְׁמָר לַעֲלוֹת כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם עוֹלִים לִירוּשָׁלַיִם וְיִשְׂרָאֵל שֶׁבְּאוֹתוֹ מִשְׁמָר מִתְכַּנְּסִין לְעָרֵיהֶן וְקוֹרְאִין בְּמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית ד(וְאַנְשֵׁי הַמַּעֲמָד הָיוּ מִתְעַנִּין אַרְבָּעָה יָמִים בַּשָּׁבוּעַ מִיּוֹם ב׳שֵׁנִי וְעַד יוֹם חֲמִישִׁי וְלֹא הָיוּ מִתְעַנִּין עֶרֶב שַׁבָּת מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת וְלֹא בְּאֶחָד בְּשַׁבָּת כְּדֵי שֶׁלֹּא יֵצְאוּ מִמְּנוּחָה וְעוֹנֶג לִיגִיעָה וְתַעֲנִית וְיָמוּתוּ). הבַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בְּרֵאשִׁית וִיהִי רָקִיעַ בַּשֵּׁנִי יְהִי רָקִיעַ וְיִקָּווּ הַמַּיִם בַּשְּׁלִישִׁי יִקָּווּ הַמַּיִם וִיהִי מאורות בָּרְבִיעִי יְהִי מאורות וְיִשְׁרְצוּ הַמַּיִם בַּחֲמִישִׁי יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם וְתוֹצֵא הָאָרֶץ בַּשִּׁשִּׁי ותוצא הָאָרֶץ וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם. ופָּרָשָׁה גְּדוֹלָה קוֹרִין אוֹתָהּ בִּשְׁנַיִם וְהַקְּטַנָּה בְּיָחִיד בַּשַּׁחֲרִית במוסף וּבַמִּנְחָה נִכְנָסִין וְקוֹרִין עַל פִּיהֶן כְּקוֹרִין אֶת שְׁמַע עֶרֶב שַׁבָּת בַּמִּנְחָה לֹא הָיוּ נִכְנָסִין מִפְּנֵי כְּבוֹד הַשַּׁבָּת. זכׇּל יוֹם שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַלֵּל אֵין מַעֲמָד בַּשַּׁחֲרִית קׇרְבַּן מוּסַף אֵין בַּנְּעִילָה קׇרְבַּן עֵצִים אֵין בַּמִּנְחָה דִּבְרֵי ר׳רַבִּי עֲקִיבָא. אָמַר לוֹ בֶּן עַזַּאי חכָּךְ הָיָה רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ שׁוֹנֶה קׇרְבַּן מוּסַף אֵין בַּמִּנְחָה קׇרְבַּן עֵצִים אֵין בַּנְּעִילָה חָזַר רַבִּי עֲקִיבָא לִהְיוֹת שׁוֹנֶה כְּבֶן עַזַּאי. זְמַן עֲצֵי כֹהֲנִים וְהָעָם תִּשְׁעָה בְּאֶחָד בְּנִיסָן בְּנֵי אָרַח בֶּן יְהוּדָה בְּעֶשְׂרִים בְּתַמּוּז בְּנֵי דָוִד בֶּן יְהוּדָה בַּחֲמִשָּׁה בְּאָב בְּנֵי פַרְעוֹשׁ בֶּן יְהוּדָה בְּשִׁבְעָה בּוֹ בְּנֵי יוֹנָדָב בֶּן רֵכָב בַּעֲשָׂרָה בּוֹ בְּנֵי סְנָאָה בֶּן בִּנְיָמִן בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר בּוֹ בְּנֵי זַתּוּא בֶּן יְהוּדָה. וְעִמָּהֶם כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם וְכׇל מִי שֶׁטָּעָה בְּשִׁבְטוֹ וּבְנֵי גּוֹנְבֵי עֱלִי וּבְנֵי קוֹצְעֵי קְצִיעוֹת. בְּעֶשְׂרִים בּוֹ בְּנֵי פַּחַת מוֹאָב בֶּן יְהוּדָה בְּעֶשְׂרִים בֶּאֱלוּל בְּנֵי עָדִין בֶּן יְהוּדָה בְּאֶחָד בְּטֵבֵת שָׁבוּ בְּנֵי פַרְעוֹשׁ שְׁנִיָּה בְּאֶחָד בְּטֵבֵת לֹא הָיָה בּוֹ מַעֲמָד שֶׁהָיָה בּוֹ הַלֵּל וְקׇרְבַּן מוּסַף וְקׇרְבַּן עֵצִים. טחֲמִשָּׁה דְּבָרִים אֵירְעוּ אֶת אֲבוֹתֵינוּ בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז וַחֲמִשָּׁה בְּתִשְׁעָה בְּאָב בְּשִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּזמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
אלא על נפש שבעה וכרס מלאה ולכן ראוי היה שיאכלו ותהיה דעתם מיושבת כדי שיוכלו לומר הלל בלב שלם. ושואלים: איני [וכי כן הוא]? והא [והרי] רב פפא איקלע לבי כנישתא [הזדמן לבית הכנסת] של אבי גובר וגזר תענית, וירדו להם גשמים עד חצות, ואמר הלל מיד, ואחר כך אכלו ושתו! ומשיבים: שאני [שונים] בני מחוזא דשכיחי בהו [שמצויה בהם] שכרות, ואם היה אומר להם ללכת לביתם לאכול ולשתות היו משתכרים, ושוב לא היו יכולים להתפלל לאחר מכן.
פרק ד
א משנה בשלשה פרקים (זמנים) בשנה כהנים נושאין את כפיהם לברך את העם ארבע פעמים ביום; בתפילת שחרית, במוסף, במנחה, ובתפילה נוספת של נעילת שערים סמוך לערב. ואלה הם שלושת הפרקים: בתעניות הציבור הגדולות, שמתענים על עצירת גשמים וכיוצא בזה, ובמעמדות אשר יבוארו מיד, וביום הכפורים. ב אלו הן מעמדות; לפי שנאמר: ״צו את בני ישראל את קרבני לחמי לאשי ריח נחוחי תשמרו להקריב לי במועדו״ (במדבר כח, ב), וכיון שכל ישראל צריכים להביא קרבנות ציבור, וכי היאך קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו? וכיון שכל הציבור איננו יכול להיות בכל יום בירושלים, התקינו נביאים הראשונים (שמואל ודוד) עשרים וארבעה משמרות של כהנים, המשמשים שבוע אחד בכל מחצית שנה בערך ועל כל משמר ומשמר היה מעמד בירושלים של כהנים של לוים ושל ישראלים שהם היו נמצאים עם הקרבת קרבן הציבור באותו זמן. הגיע זמן אותו המשמר לעלות, כהנים ולוים עולים לירושלים, וישראל שבאותו משמר שנתחלקו ומשתייכים למשמר כהנים מסויים, מקצתם עולים לירושלים והשאר מתכנסין לעריהן, ובמשך אותו שבוע שמשמש המשמר קוראין במעשה בראשית. ואנשי המעמד היו מתענין ארבעה ימים בשבוע מיום שני ועד יום חמישי. ולא היו מתענין ערב שבת — מפני כבוד השבת, שלא יכנסו לשבת כשהם יגעים בתעניתם ולא באחד בשבת — כדי שלא יצאו ממנוחה ועונג ליגיעה ותענית מיד, וימותו. ומה היו קוראים בכל יום? ביום הראשון היו קוראים פרשת ״בראשית״ (בראשית א, א-ה) ו״יהי רקיע״ (בראשית ו-ח). ביום השני היו קוראים ״יהי רקיע״ ו״יקוו המים״ (בראשית ט-יג). ביום השלישי היו קוראים ״יקוו המים״ ו״יהי מארת״ (בראשית יד-יט). ברביעי היו קוראים ״יהי מארת״ ו״ישרצו המים״ (בראשית כ-כג). בחמישי ״ישרצו המים״ ו״תוצא הארץ״ (בראשית כד-לא). בששי ו״תוצא הארץ״ ״ויכלו השמים״ (בראשית ב, א-ג). פרשה גדולה מפרשיות אלה שיש בה שישה פסוקים או יותר קורין אותה בשנים (שני אנשים עולים לקרוא בתורה), והקטנה מזו — ביחיד, שאין קוראים בתורה פחות משלושה פסוקים ואין מחלקים פרשה לפחות מכן. וקוראים בספר התורה בשחרית ובמוסף. ובמנחה נכנסין בני המעמד לבית הכנסת וקורין פרשה זו על פיהן (בעל⁠־פה, ולא מן הספר) כקורין את שמע שאף בקריאת שמע אין צורך לקרוא מתוך ספר התורה. ערב שבת במנחה לא היו נכנסין לבית הכנסת לשם קריאה בציבור מפני כבוד השבת. וכלל אמרו: כל יום שיש בו אמירת הלל כגון חנוכה — אין מעמד קורא בשחרית, אם יום זה יש בו לא רק הלל אלא גם קרבן מוסף (כגון רגלים ומועדים) — אין מעמד קורא גם בנעילה, יום של קרבן עצים שיבואר עניינו להלן — אין מעמד במנחה. אלו דברי ר׳ עקיבא. אמר לו בן עזאי: כך היה ר׳ יהושע שונה: יום שיש בו קרבן מוסף — אין מעמד במנחה, יש בו קרבן עצים — אין מעמד בנעילה. חזר ר׳ עקיבא מדבריו, להיות שונה כבן עזאי. ג ומעתה מבארים מהו זמן עצי כהנים והעם, שהם ימי קרבן העצים שהיו ימי חג למשפחות מיוחדות, שבהם היו בני המשפחה מתנדבים קרבן עצים עבור המזבח. ימים אלה היו תשעה בשנה: באחד בניסן היה זה יומם של בני ארח בן יהודה, בעשרים בתמוז — של בני דוד בן יהודה, בחמשה באב — של בני פרעוש בן יהודה, בשבעה בו — בני יונדב בן רכב, בעשרה בו — בני סנאה בן בנימין, בחמשה עשר בו — בני זתוא בן יהודה, ועמהם היו חוגגים כהנים ולוים וכל מי שטעה בשבטו ואינו יודע לבני איזה שבט הוא שייך, וכן בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות באותו יום היו. ובגמרא יבואר מפני מה נקראו בכינוי זה. בעשרים בו — בני פחת מואב בן יהודה, בעשרים באלול — בני עדין בן יהודה, באחד בטבת שבו בני פרעוש פעם שניה, כי להם היו שני ימי קרבן עצים: בחמישה באב ובאחד בטבת. ומעירים: ובאחד בטבת לא היה בו מעמד כלל, לפי שהיה בו הלל משום שהוא בתוך חג חנוכה וקרבן מוסף משום ראש חודש וקרבן עצים כפי שאמרנו. ד ומכאן להסברת ימי תעניות הציבור הקבועות. חמשה דברים (אסונות) אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז, וחמשה דברים אירעו בתשעה באב. בשבעה עשר בתמוזמהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144